<h1>חדושי הר"ן — פסחים</h1>
<h2>דף ג:</h2>
[פסחים מ"ג ע"ב] סד"א כל שישנו בקום אכול מצה ישנו בבל תאכל חמץ, וא"ת והיכי תיסק אדעתין למדרש הכי אדרבא נידרוש אפכא דקולא וחומרא לחומרא מקשינן, תי' ר"י ז"ל דמשום דאורחא דקרא דסופיה מפרש לרישיה מ"ה הוה אמינא דבאכילת מצה תלוי דכתיבא בסופיה דקרא, וא"ת ונימא דנשים לא ליתסרו בכלאים דומיא דהך דרשא דהא כתיב לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך ונימא דהני נשי הואיל ולא מחייבי בגדילים דלא ליתסרו בכלאים דהא מקשינן להו בפ"ק דערכין [ג':] כי האי גוונא דאמרי' התם הכל חייבים בציצית כהנים לוים וישראלים פשיטא כהנים אצטרי' ליה סד"א הואיל וכתיב לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך מאן דלא אשתרי כלאים לגביה בלבישה הוא דמחייבי בציצית והני כהנים הואיל ואשתרי כלאים לגבייהו לא לחייבו קמ"ל דנהי דאשתרי בעדן עבודה בלא עדן עבודה לא אשתרי, והתם לא דרשינן ליה מרישיה לסיפיה דליכא למדרשיה הכי גבי כהנים, אבל גבי נשים נדרשיניה הכי למשרינהו בכלאים, ואילו בפ"ק דביצה [י"ד:] משמע דלא חזו למידי, ואי בעית למדרשיה מסופיה לרישיה כדדרשינן ליה גבי כהנים, נימא דניחייבינהו בציצית, כך הקשו בתוס' ולא העלו בתירוצא כלום, ולי, ההוא סמיכותא למשרי כלאים בציצית אתא ומ"ה לא דרשינן מיניה תו, דלאו הקישא הוא דנימא ביה אין הקש למחצה, והתם בערכין סד"א בלחוד הוא דאמרי דמ"ה תננהו לכהנים ולאו דאצטריך קרא להכי, ודאמרי' התם קמ"ל נהי דאשתרי בעידן עבודה בלאו עדן עבודה לא אשתרי לטעמיה קא משני ליה דאכתי מקיים שפיר ולאו דצריכינן להכי.
<h2>דף כט.</h2>
[פסחים י"ג ע"ב] אין מביאין תודה אחרת, פירש"י ז"ל ופודין את הלחם ויוצא לחולין ולוקח בדמיו תודה או לחם לתודה אחרת, ואינו מחוור דכיון שלחם זה אינו ראוי לתודה אחרת מפני שהוקבע לתודה זו דמיו נמי הכי דינייהו, ועוד (דבההיא) [דבהדיא] אמרי' בפ' התודה [מנחות פ'.] הפריש מעות ללחמי תודה ונתותרו אין מביאין בהן תודה אחרת, אלא ודאי משמע דדמים לא חזו, וכי תימא א"כ היכי פריך ונפרקינהו ונפקינו לחולין דהא אמרינן דדמים נמי לא חזו, י"ל דהכי פריך ונפרקינהו דשמא תמצא תודה שאבדה ואם אינו פודה אותם הולכין לאבוד, א"נ הכי פריך נפרקינהו בש"פ דלכתחילה יכול לחלל הקדש שוה מנה על ש"פ במקום שאין הקדש נפסד כדמוכח בערכי' [כ"ט.] והכא ליכא פסידא דאי לא פריק הא פסדי להו.
